החלטה בתיק בש"פ 10801/05

א.        ערר על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ד' רוזן) מיום 20.11.05 בב"ש 93378/05, בגדרה נדחתה בקשת העוררת לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המתנהלים נגדם בת"פ 40291/05.

ב.        (1) ביום 30.9.05 הוגש כנגד המשיבים - אחים - כתב אישום בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, המייחס להם עבירות של הצתה, הובלת נשק ללא היתר כדין וירי באזור מגורים. כתב האישום ייחס למשיב 1 אף עבירה של איומים. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 23.9.05 התפתח עימות מילולי בין המשיב 1 לחליל אלעוברה (להלן:"המתלונן") בשכונת ג'ואריש ברמלה . במהלך העימות סטר המתלונן למשיב 1 שהניף ידו לעברו. בתגובה, אמר המשיב 1 למתלונן: "אני אראה לך מה זה". עוד באותו יום חזר המשיב 1 יחד עם המשיב 2 לאזור ברכב כשברשותם אקדחים. המשיב 1 שפך חומר תבערה על משאיתו של המתלונן והעלה אותה באש, בעוד המשיב 2 לצידו. המתלונן ומשפחתו נזעקו למקום והחלו בכיבוי השריפה, ולאחר מכן החלו לרדוף אחר המשיבים. המשיבים נכנסו לרכבם והחלו להימלט; ולאחר שהרכב נתקע יצאו המשיבים ממנו כשבידם האקדחים וירו מספר יריות, בעוד המתלונן ובני משפחתו שוהים בקרבת מקום.

           (ג) המשיבים נעצרו על ידי המשטרה, אך מיד עם מעצרם שוחררו למעצר בית מלא עקב מחסור בתאי מעצר פנויים. ביום 30.9.05, עם הגשת כתב האישום, נעצרו שנית על פי החלטת בית המשפט המחוזי (השופט צ' גורפינקל) וזאת עד להחלטה אחרת.

           (3) ביום 6.10.05 נעצרו המשיבים עד לתום ההליכים על ידי בית המשפט המחוזי (השופט רוזן). בהחלטתו קבע בית המשפט כי יש במכלול העדויות כדי לגבש ראיות לכאורה כנגד המשיבים, וכי מסוכנותם מוכחת מכך שביצעו את האמור בכתב האישום בשל סכסוך שולי. כן דחה בית המשפט את בקשת בא כוחם של המשיבים להורות על הכנתו של תסקיר מבחן.

           (4) על החלטה זו הגישו המשיבים ערר לבית משפט זה בבש"פ 9610/05 (השופט א' א' לוי). בהחלטתו, נטה השופט לוי לאמץ את עמדת בית המשפט המחוזי בייחוד נוכח חומרתם של מעשי המשיבים, אולם עם זאת הורה על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי לאחר הכנת תסקיר שירות המבחן, וזאת נוכח גילם הצעיר של המשיבים, נוכח עברו הנקי של אחד המשיבים ועברו הכמעט נקי של רעהו. השופט לוי הדגיש כי אין בהחלטתו זו משום נקיטת עמדה כלשהי. 

           (5) בעקבות החלטת בית משפט זה ביום 20.11.05 ונוכח המלצת תסקיר שירות המבחן החליט בית המשפט המחוזי כי כל אחד מהמשיבים ישוחרר בחלופת המעצר, כדלקמן:

1. מעצר בית מוחלט בבית הערב, מר עטיה אלעוברה, בעיר רהט, אשר ייתן    ערבות על סך של 50,000 ש"ח.      

           2. ערבות עצמית וערבות צד ג' על סך של 50,000 ש"ח לגבי כל משיב בנפרד.

           3. פיקדון כספי לכל משיב בנפרד על סך של 10,000 ש"ח.

           4. איסור על יצירת כל קשר עם יתר המעורבים בפרשה.

ג.        (1) על החלטה זו הגישה העוררת את הערר דנן.

           (2) לטענת העוררת סבר בית המשפט המחוזי, כי החלטת בית משפט זה בבש"פ 9610/05 התוותה נתיב שסופו שחרור המשיבים, ואשר על כן לא ערך דיון מהותי הן בשאלה האם חלופת המעצר נותנת מענה ממשי למסוכנות המשיבים, והן בפשר קביעתו של שירות המבחן כי אינו יכול להעריך את מסוכנות המשיבים.

           כן נטען כי כנגד המשיב 2 הוגש ביום 31.1.05 כתב אישום בגין החזקת סכין והכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו. עוד נטען, כי מסוכנות המשיבים גבוהה, שכן  ביצעו את המיוחס להם בכתב האישום בשל סכסוך פעוט, על לא כלום; כי כל הערכאות שדנו במעצר המשיבים לא פקפקו במסוכנותם הלכאורית לשיטת המשיבה ואף בית משפט זה לא פקפק במסוכנותם, שכן החלטתו בבש"פ 9610/05 גדרה את הצורך בתסקיר שירות המבחן רק לשם הבדיקה האם נסתרה מסוכנות זו במידה המצדיקה חלופת מעצר (בכפוף לטיב החלופה).

           אשר לחלופת המעצר, נטען כי אינה ראויה, שכן שירות המבחן קבע כי המפקח אינו מודע לחומרת המעשים המיוחסים למשיבים, המסוכנים גם לכלל הציבור.

           (3) בשם המשיבים טען עו"ד זילברשטיין, כי הראיות לכאורה לא נדונו, ובינתיים גם אין כל חומר הראיות מצוי בידי ההגנה. החלופה מרחיקה את המשיבים ומאיינת את המסוכנות; בדיקת שירות המבחן היתה מדוקדקת וראויה. עו"ד הלוי הוסיף כי תסקיר שירות המבחן הדגיש שהחלופה מציבה גבולות למשיבים.

ד.        (1) לאחר העיון אפתח בציון, כי בכל הכבוד, קריאתי את החלטת השופט לוי מיום 19.10.05 שונה משל בית המשפט המחוזי, שהרי כתב כי בהחלטתו להזמין תסקיר מעצר אין משום "קביעת עמדה כלשהי כיצד יש לנהוג בסופו של יום בעוררים". מבחינה זו, היה הנושא פתוח לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי לאחר קבלת התסקיר.

           (2) יש איפוא להידרש לשאלה לגופה. לעת הזאת אין נושא הראיות מונח לפתחנו. מתוך הנחה כי מתקיימת דרישת הראיות לכאורה, באה עמה עילת מעצר, למצער המסוכנות (סעיף 21(א)(ח)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996). המסוכנות נקבעה גם על-ידי בית המשפט המחוזי ואף השופט לוי בבית משפט זה נטה לדעתו, והמדינה מדגישה אותה בעררה. היא עולה מן העבירות שתוארו לעיל. האם מפיגה החלופה המוצעת את חשש המסוכנות?

           (3) עיינתי חזור ועיין בתסקירים שהוגשו. המשיב 1 בן 23, נשוי ואב לילדים, בעל קיוסק בבית ספר, בעברו הליך באלימות בהיותו תלמיד בבית הספר, עליו נדון ללא הרשעה בבית המשפט לנוער.  המשיב 2 בן 25, נשוי ואב לתינוקת ובעל מוסך עצמאי. הוא חסר עבר פלילי, אך תיק אחד של איומים והעלבת עובד ציבור פתוח כנגדו. לגבי שני המשיבים ציין שירות המבחן את התרשמותו מן הפער בין רקעם לבין העבירות המיוחסות להם, ולכן התקשה להעריך את מסוכנותם ולקבוע חד משמעית אם החלופה בה מדובר מהווה מענה הולם. עם זאת סבר השירות, כי היא "יכולה להיות משמעותית ומציבה גבולות", ובסופו של יום המליץ לשקול בחיוב את שחרורם לחלופה.

           (4) בסופו של יום, לא בלי היסוס, אך בשוותי לנגד עיני את הנחיית המחוקק כי מעצר בפועל ייעשה בין היתר, אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה" (סעיף 21(ב)(1) לחוק האמור), ייחסתי משקל מיוחד לעברם הכמעט נקי של המשיבים, אנשים צעירים, ולאורח חייהם ה"רגיל" עד כה. כבר ציינתי בעבר, כי לדעתי לעברו של המובא לדין בפלילים צריך שתיוודע חשיבות רבה (ראו בש"פ 439/05 טבאש נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).